סנהדרין
בית דין בו ישבו דיינים להורות חוקים ומשפטים ולדון דיני נפשות, ממונות, איסור והיתר
הדיינים השופטים את העם בדיני נפשות בדיני ממונות באיסור והיתר ובענייני הקהילות.
משה רבינו שפט את העם מן הבקר עד הערב, ויתרו יעץ לו לבחור אנשי חיל יראי אלהים, אנשי אמת שונאי בצע לשופטי העם, ורק הדבר הגדול יביאו אליו (שמות י"ח).
נצטוו בני ישראל שימנו שופטים ושוטרים בכל עריהם (דברים ט"ז י"ח). בית דין הגדול היה בירושלים (שם י"ז ח'-ט) ובו שבעים זקנים (במדבר י"א כ"ד) שהם הסנהדרין.
בספרי דרש:
מנין שממנים בית דין לכל ישראל (היינו בית דין הגדול)?
ת"ל שופטים תתן לך,
ומנין שממנים לכל עיר ועיר?
ת"ל שופטים בכל שעריך,
ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט?
ת"ל שופטים לשבטיך וכו' (ספרי דברים סי' קמ"ד, עי' סנהדרין ט"ז:).
בית דין הגדול
מצוות עשה (סי' תצ"ה שופטים) לציית לבית הדין הגדול, שנאמר "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך" וגו'. ומצוות לא תעשה (סי' תצ"ו שם) שלא לסור מדברי בית דין הגדול, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וגו'.
טעם הדבר, לפי שדעות בני אדם חלוקות, ואי אפשר למסור כוונת דברי התורה בידי כל אחד לפרשם לפי שכלו וסברתו. לכן מסר הקב"ה כוונות התורה בידי חכמים גדולים מישראל, איש מפי איש עד משה רבינו שקבל תורה שבע"פ מסיני. ועל פי בית דין הגדול שבכל דור יפרשו ההלכות.